בעבר, היו חייו של אדם מוכתבים במידה רבה על ידי נתוני הפתיחה שלהם: המדינה בה נולד, העם אליו השתייך, מאפייני משפחתו. ניקח לדוגמא אדם, שנולד באחת ממדינות אירופה, בתחילת המאה העשרים, משפחתו אמידה ומתגוררת בעיר גדולה. מיד מסתמנת לנו דרך חייו באופן ברור. אורח חייו יכלול מקצועות בהם מקובל לעסוק באותו מעמד, אנשים להם יהיה מתאים להינשא וטווח התנהגויות נורמטיבי.
ננסה להעביר את אותו משל לימינו. אדם עם אותם נתוני פתיחה – כל האפשרויות פתוחות בפניו. הוא יכול להתחבר חברתית לאנשים שמעמדם החברתי שונה מאד משלו, באפשרותו לבחור כמעט בכל מקצוע ולהינשא לאישה (או לא להינשא, או לא לאישה) בה הוא מתאהב על פי ראות עיניו ועל פי מה שהגורל מקרה בדרכו.
הבחירה החופשית היא שאיפה אנושית בסיסית ואין ספק שזו התרחבה.
התוצאה הבלתי נמנעת של העלייה בלגיטימציה לאפשרויות השונות בהם אנו יכולים לבחור בחיינו, היא עלייה משמעותית בצורך שלנו להחליט לגבי דרכינו בחיים.
אנשים שכישורי קבלת ההחלטות שלהם טובים, לא יראו בכך בעיה. הם לא יתקשו יתר על המידה בבחירה, לא יקדישו זמן רב מדי להתלבטות, או לחרטה על החלטות שנתקבלו.
הקושי המשמעותי עולה אצל אנשים שכישורי קבלת ההחלטות שלהם פחות טובים.
בקרב אותה קבוצה אנושית נמצא מספר קשיים אופייניים, שכולם תוצאה מתחושת אי ודאות לגבי האופציות הנכונות עבורם. לאותם אנשים לא ברורים דברים ברמה אסטרטגית, כגון, באיזה מקצוע הם רוצים לעסוק, עם איזה בן זוג הם רוצים לחיות, וגם דברים ברמה היומיומית אינם ברורים: לאן הם רוצים לנסוע לחופשה, עם מי הם רוצים לנהל קשרים חברתיים על בסיס קבוע ועוד. לקושי בתהליך הבחירה מספר תולדות:
א. תחושת חוסר אונים, שנובעת מן הפער בין הרצון לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך, לבין תחושה שאינך יודע מהי התוצאה הרצויה וכיצד לקבל את ההחלטה הנכונה.
ב. השקעת זמן רב מדי בהחלטה, בנושאים בהם ההבדלים בין האלטרנטיבות השונות אינם משמעותיים מאד, ו/או במקרים בהם קשה לחזות מראש את ההבדל בין האלטרנטיבות השונות. כאן תחושת התסכול מקורה בזמן האבוד בתהליך החלטה שאינו מבטיח תוצאה טובה. לדוגמא, השקעת חודשים בתכנון מיקום של חופשה.
ג. החלטה מאוחרת מדי. לעיתים, אותם אנשים אינם חשים שבזמן נתון במציאות חייהם הם חייבים לקבל החלטה מסוימת – ולא יהיה מאוחר מדי. לדוגמא ההחלטה ללדת ילד. אישה שמתמהמהת יתר על המידה תמצא את עצמה בגיל 35, 40 , 45 כאשר האופציה ללדת נסגרה.
אז מה לעשות?
קיימות שיטות רבות לשיפור מיומנויות קבלת ההחלטות שלנו. להלן יובאו בקיצור שתיים מתוכן. במדעי ההתנהגות עוסקים רבות בחקר תהליך קבלת ההחלטות. אחת הדרכים להתמודד עם מה שתואר לעיל היא להחיל שיטה על תהליך קבלת ההחלטות שלנו.
השיטה הראשונה היא השיטה הרציונאלית: נכין רשימה של קריטריונים שעלינו לקחת בחשבון בתהליך ההחלטה, נייחס משקל לכל קריטריון וכך בדרך כמעט מתמטית נוכל לבחור בין האלטרנטיבות העומדות בפנינו.
השיטה השנייה גורסת שאנו בעצם יודעים מה אנו רוצים, אבל מסיבות שונות איננו מחוברים או מודעים להחלטתנו. במקרה זה עלינו לקלף את השכבות ולהפריד בין עיקר לטפל כדי להגיע להחלטה הנכונה.
שיטות אלה ניתן ליישם בעצמכם, או בעזרת איש מקצוע אשר יסייע לכם לחשוף את הערכים שלכם, להפרידם מחסמי ההצלחה שעומדים בדרככם. ליצור תמונה בהירה יותר לגבי רצונותיכם, שאיפותיכם והעתיד אליו אתם רוצים לחתור.
